החלטה בתיק בש"א 4801/04

1.                  זוהי החלטה  בבקשת המבקשים, ליתן להם רשות להתגונן מפני התביעה,  שהגישה נגדם המשיבה  בסדר דין מקוצר. החלטתי לקבל  את הבקשה באופן חלקי, ולהלן  נימוקי ההחלטה.

2.                  בכתב התביעה, נתבעו המבקשים לשלם למשיבה סך של 6,086 ש"ח כל אחד, בצירוף ריבית חריגה  מיום הגשת התביעה, ועד לתשלום  בפועל, מכח ערבותם  לחובות  החייב העיקרי, מר אדם ואן אמרינגן.  יחד עם המבקשים נתבעה גם אמו של החייב העיקרי, אשר ערבותה  לחובותיו  היתה נפרדת,  ונגדה  ניתן כבר פסק דין.

אין חולק על כך שהמבקשים  הינם  ערבים מוגנים, ע"פ הגדרת חוק הערבות תשכ"ז  ,967. וניתן לתבוע  אותם רק בהתקיים  התנאים המפורטים  בחוק.

המשיבה  טענה, כי היא רשאית לתבוע את המבקשים  והיא פטורה מקבלת אישור ראש ההוצאה לפועל  על מיצוי ההליכים  נגד החייב העיקרי, משום שהחייב העיקרי  עזב את הארץ  לצמיתות.  להוכחת  טענתה זו, צירפה המשיבה לכתב התביעה דו"ח חוקר, בו נאמר, כי החייב העיקרי  עזב את הארץ ביום  27.3.03, ולא  חזר ארצה עד מועד  עריכת  הדו"ח -  18.3.04.

3.                  בבקשה טענו  המבקשים, כי טרם נתמלאו  התנאים  להגשת התביעה נגדם, בהעדר אישור ראש ההוצאה לפועל,  על מיצוי ההליכים  נגד החייב העיקרי, ובהעדר  הוכחה לכך שעזב את הארץ לצמיתות.

בתצהיר  שצורף  לבקשה, עליו חתמו  שלושת המבקשים יחד, טענו הם, כי מעולם  לא ידעו כי הם ערבים  לחיוביו של החייב העיקרי,  וסברו, כי הם ערבים להתחייבויות אמו.

לטענתם, לא הוסבר  להם עובר לחתימת מסמכי הערבות, מהי מהות החיוב  שנטלו  על עצמם , מיהו החייב העיקרי ,כמה ערבים ערבו לחוב,  ומהם שעורי הריבית.

לטענתם, חתמו על מסמכי הערבות "בחטף".  עוד טענו  כי למעט המבקש מס' 1 , לא קיבלו כל הודעה מן  המשיבה, על כך  שהחייב  העיקרי לא קיים את  חיוביו כלפיה.

4.                  בדיון שהתקיים,  נחקרו שלושת  המבקשים. כל אחד מן המבקשים  אישר  חתימתו, ע"ג טופס  הסכמה  בענין תקופת  ההתיישנות  לערב מוגן, ע"ג "הודעה  לערב יחיד/לערב מוגן", וע"ג  הסכם "ערבות  מיוחדת"  שצורף  לכתב התביעה.

מן החקירה עלה, כי המבקשים  1 ו- 2, הינם דודנים של החייב  העיקרי,  והמבקשת מס' 3 היא דודתו. המבקש  מס' 1 העיד, כי המבקש נמצא בקנדה, וכי יש לו אזרחות קנדית.

5.                  סבורני, כי יש ליתן למבקשים  רשות להתגונן מפני התביעה,  בטענה, כי טרם נתקיימו התנאים להגשת התביעה  נגדם, בהיותם  ערבים מוגנים  ע"פ הוראות  חוק הערבות.

המשיבה טענה  כאמור, כי היא פטורה  מקבלת אישור ראש ההוצל"פ על מיצוי  ההליכים נגד החייב העיקרי , משום שעזב את הארץ  לצמיתות.

דא-עקא, שהמשיבה  לא הוכיחה  כי החייב העיקרי,  אכן עזב  את הארץ לצמיתות כל שעה  בידה להוכיח  הוא, כי המבקש נעדר מן הארץ במשך כשנתיים עובר למועד  הדיון. 

אמנם,  המבקש מס' 1 העיד, כי לחייב העיקרי  אזרחות קנדית, אך גם זו אינה ראיה לכך שעזב את  הארץ לצמיתות.

יוער  בהקשר זה, כי מתצהיר  המבקשים עולה, כי החייב  העיקרי  הינו תושב ישראל ואף שירת בצה"ל. 

יפים   לענין זה  דברי כב' הש' אליקים  בת.א. 6127/02 (שלום חיפה), הבנק  הבינלאומי  הראשון לישראל בע"מ נ' רגף ואח' :

"...האם שהיה בחו"ל מכל סיבה שהיא שנתיים יכולה  להחשב  כעזיבה לצמיתות?  החייב העיקרי  הינו אזרח ישראל, הבנק לא הציג  מידע כלשהו  על זיקתו  או העדר זיקתו  של מר הרשקו לישראל, בין בדרך הצגת  מערך נכסיו  לפני שנת 2000 ולאחריה, מקום מגורי  בני משפחתו או כל רמז  לכוונה  לעזוב את הארץ , לא די בעדות סתמית של פקידת  סניף הבנק, שלא ציינה מהו המקור  להנחותיה, לא לכך התכוון  המחוקק בקובעו סייג לפתיחת  הליכים כנגד ערב מוגן.  המשוכה  המגינה על ערב הינה גבוהה  ולא ניתן לעוברה במילים סתמיות  ללא עובדות  ופרטים".

סבורני על כן, כי המשיבה לא הוכיחה בשלב זה את טענתה, כי החייב העיקרי  עזב את הארץ לצמיתות, ושאלה זו צריכה להתברר בראיות.

6.                  אשר לטענות בדבר אי  ידיעת פרטי הערבות , והימנעות  הבנק מקיום חובות  הגילוי כלפי הערבים -  סבורני, כי יש לדחותן, נוכח האמור  בהסכם  הערבות, ובהודעות  לערבים עליהם חתמו המבקשים.